התמונה הזאת צולמה שנתיים אחרי הפרידה, אורן בא במיוחד בשעה 7 וחצי בבוקר כדי שנוכל לצלם תמונה משפחתית.
יום המשפחה הגיע -והגננת ביקשה תמונה של המשפחה.
לכל מי שחשש שאנחנו מבלבלים את עצמנו והילדים, התמונה המשפחתית שלנו לא מייצרת מציאות שלא קיימת, זה לא אומר שאנחנו חוזרים להיות ביחד.
זה גם לא אומר שאנחנו החברים הכי טובים.
הפרידה וההפרדה של הבתים לא אומרת שאנחנו לא משפחה יותר, אנחנו משפחה המורכבת בצורה שונה מממשפחות אחרות
וזה שאנחנו מצטלמים כולם ביחד זה רק אומר שזו המשפחה שלנו.
בתמונה אחת.
אבא. אמא. ושניהם.
זה כל מה שזה אומר.
כל ילד רוצה להיות שייך. להרגיש שייך למשפחה,, זה צורך עמוק וקדמוני שטבוע בכל אחד מאיתנו.
ילד שממלאים לו את הצורך בביטחון – הוא ילד שיכול להגשים את עצמו כך מראים כל המחקרים.
אז קחו לכם לכם לרגע- לסמס להורה השני- ולקבוע שעה מוגדרת
לתמונה משפחתית של השנה.
וממקום אישי יותר -היום אני רואה שזה היה ועדיין חשוב גם בשבילי, לתהליך הפירוק ובנייה המשפחתי האישי שלי זה בנה וחיזק את האמון בינינו – שאנחנו ביחד בגידול הילדים והקטין לי משנה לשנה את התחושה החמוצה של הכישלון והעצב מהגירושים שלי.
זה חיזק לי את ההבנה שהגירושים שלי הם הזדמנות הזדמנות לא להיות במערכת יחסים שלא טובה לי ולו. הזדמנות לחיות את החיים שאני באמת רוצה.
הזדמנות לבנות משפחה בשני בתים.
לכל אחד מגיעה ההזדמנות הזאת.
בתאל בר גיורא גישור גירושים
